הרב ערוסי במחנות ההשמדה- זיכרון השואה מצווה וחובה

בראשית דבריו, רצה הרב להודות ולשבח את מוסדות החינוך בכלל ואת עיריית קריית-אונו בפרט, שיודעים להפיק אירועים וטקסים על מנת לעצב ולשמר את הזהות היהודית ואת הערכים היהודיים. הרב יצא בראש המשלחת שמנתה 550 בני-נוער וכ-60 הורים כנציג עיריית קריית אונו לסיורים במחנות הריכוז אושוויץ, טרבלינקה ומיידנק.

איך הייתה החוויה מסיור זה?
אין ספק, שלהיות במקומות אלו נותן רושם חזק יותר מכל טקס או אירוע אחר. קשה גם להכיל את הדברים, כאשר צועדים במקומות אלו.

אני ניתן להתמודד בפן הדתי עם אנשים אשר רחוקים מתורה ומצוות?
ראשית, כנציג העירייה, הייתי מעורה בכל הסיור. עם זאת, ביום הראשון והאחרון, נשאתי דברים ואמרתי קדיש. דבר מעניין שקרה ביום הראשון, היה הורה ששמע אותי מזכיר את שם ה' וכעס נורא ואמר שהוא לא מוכן שיזכירו שם אלוהים במקום הזה ואף איים בעזיבת המשלחת. ביום האחרון הוא פנה אלי עם "שאפו", יישר כוח, ואמר שמעולם לא שמע דברים רב כפי ששמע בימים האלו. משמע, צריך לדעת איך להתמודד עם דעות קדומות ואיך לדבר בפני קהלים שונים.

כיצד ניתן להתמודד עם השאלות, כיצד דבר זה קרה? או למה זה קרה? הרי מדובר ברוע קשה מנשוא.
באחד משיחותי, טענתי בפניהם, שאיני מקבל את שלל המילים שנתנו להם, חיות דו-רגליות, רשעות וכד', מכיוון שבעולם החי, החיות תוקפות רק כצורך קיומי ואילו פה לא היה שום צורך כזה. צריך לזכור, כי ד' ברא את האדם בצלם אלוהים. צלם אלוהים זהו כוח החכמה, אך כוח כזה דורש ריסון. הוא דורש הכוונה, מעין "וויז" אלוהי. מבלי להמעיט בזיכרון השואה, נזכור, כי מחנה ההשמדה הראשון, היה במצריים-גם שם היו שוטרים יהודים שמעליהם שוטרים מצריים. לא ניכנס לשיקול של, האם היה או לא היה חטא, בורא עולם רצה להראות לכל העולם, שישנם שני מסלולים לאדם שנברא בצלם אלוהים. האחד, האדם שנברא בצלם אלוהים ומוכן לקבל את ה"וויז" האלוהי. אם בצורה הרחבה, ע"י קבלת תורה ומצוות ואם בצורה מוקטנת, ע"י קיום שבע מצוות בני נוח. מאידך, אם לא יקבל זאת, הרי זו שטניות כמאמר חז"ל, "הוא השטן, הוא יצה"ר הוא מלאך המוות". ולזה אדם מגיע כאשר אין לו את סולם הערכים של ה"וויז" האלוהי. פה מתגלה יצה"ר במלוא עצמתו.

אם כך, יש חובה לזכור את יום השואה כמו את יציאת מצריים?
המטרה בליל אנו להגיע עם הילד לרמת חוויה כאילו הוא היה שם, כאילו הוא יצא ממצרים, ממנו נשללה החירות, "אשר גאלנו וגאל את אבותינו". כך גם בעניין השואה, מצווה וחובה לזכור כאילו אנו היינו וחווינו את החוויות הקשות, וכאילו אנו זכינו לגאולה.

האם הרב ממליץ על מסעות אלו?
בוודאי. כמובן עם מדריכים טובים, ועפ"י תנאי הכשרות וההלכה.

האם לא כדאי היה שמדינת ישראל, יחד עם הרבנות הראשית, הייתה קובעת יום זה עם פן דתי?
עלית על נקודה רגישה ביותר, אל חשובה מאוד. אי אפשר לעמנו מבלי להתייחד עם השואה. כאן המחדל הגדול של היהדות הדתית והחרדית, אשר לא נטלו את היוזמה ליצור התייחדות ראויה עם השואה. ייתכן ובגלל שפחדו להתמודד עם המציאות הזאת, אך עדיין זהו מחדל גדול. מאידך, קמה היהדות הלא דתית, אשר באמת מעוניינת בקיומו של העם היהודי, אך בדמות מדינה ריבונית. ז"א היא רואה את הציונות כתרופה של השואה. דהיינו חירות מעשית. מדינה, צבא וכו. נכון יש צורך המדינה, אך לא די בכך, המדינה זהו כלי. יש צורך גם במהות וזה ע"י התכנים היהדותיים. ב"ה, היום, בציבור הדת"ל התחילו לצאת עם תכנים מתאימים, אך עדיין צריך שהדבר יטביע את חותמו כמה שיותר.

לסיום, ברוח ימים אלו, מה יש לרב לומר לאור כל מה שראה?
אני רואה את זיכרון השואה כחלק מזיכרון שהתורה מצווה יום יום. בליל הסדר כדבר מרכזי, אך "למען תזכור כל ימי חייך" – לפי חכמים, זהו לימות המשיח. וזה דבר שצריך ללוות אותנו יום יום.